Phantom Stream, dual exhibition, Kibbutz Be'eri Gallery

4-26 November 2016

English will be followed by Hebrew

One can’t enter the same river twice, but can flow with it for a while.

In the field of positive psychology, “flow” (or “the zone”) is described as a subjective experience of unstrained listening with low awareness, that can occur at a time of a challenging task.

That term can very much describe the current installation by the two artists, Rotem Reshef and Goni Harlap. Each at her field, they wish to flow with color and materials.

Streams of consciousness, electricity, blood or water, streams of data and information, vibrant artistic movements are gushing around us or caress at ease.

Their joint exhibition brings to life ways of flow, specific and abstract, environmental and conceptual, and its accompanying illusionistic dimension.

Rotem Reshef, graduate of Hamidrasha college of art, creates painterly compositions, a complex structure of colorful streams and fluidity of time, that are encompassing and overlapping, reflecting and duplicating.

The mostly abstract paintings contain hints of organic and optic figuration,that is somewhat close to nature, or alluding of x-rays and rorschach stains, while corresponding with precedents of art history. Goni Harlap’s tubes are fluid, while the liquid solidifies, thoughts lay shadows and construction waste transforms into pure water. With sensual aesthetics, her works stretch to poles of materialist resistance; between the actual and the conceptual, in orchestrated order and serendipity.

The hybrid connection of these two artists in the gallery, creates a colorful stream that takes over the entire space from floor to ceiling.

The hybrid connection of these two artists hypnotizes the viewer with a stream of fluid colorfulness, that takes over the entire gallery space, from floor to ceiling, wrapping, climbing, hanging and standing, beautifully echoing flat and 3-dimensional images. Along that, the two artists raise questions regarding the gap between the natural-organic and the cultural-industrial, questions of form and matter, image making and representation.

 

רתם רשף וגוני חרל"פ "זרם תעתוע" בגלריה בבארי

"זרם תעתוע" היא תערוכתן הזוגית של הציירת רתם רשף ואמנית המיצב גוני חרל"פ, אשר לראשונה יוצרות סביבה משותפת המתייחסת ספציפית לחלל הגלריה בבארי. תערוכה זורמת, עוטפת, מפתה ומתעתעת בצופה.

הדימוי הציורי של רתם רשף, בוגרת המדרשה לאמנות, הוא מערך מורכב של שטפי צבע, הטבעות והתזות, שפיכה וטפטוף של צבע מדולל על משטחי קנבס, נוכח כאובייקט פיסולי בחלל, נשפך ועוטף, משתקף ומשתכפל. הציורים מופשטים ברובם, אך מכילים רמזים לפיגורציה אורגנית, אופטית או בעלת זיקה לטבע, רמיזה לשיקוף רנטגן או כתבי רורשך, מתכתבים עם מסורת שדה הצבע באמנות המודרניסטית של המאה ה-20. ציוריה גדולי הממדים של רתם רשף גולשים מהקיר לרצפה, עולים ומטפסים על התקרה ועוטפים מסביב את חדר ההקרנה. כצמח מטפס, הם מאיימים שואפים להתפשט על כל החלל, לעטוף ולבלוע. היציאה מהגודל השגרתי וה"טיפוס" בחלל משווה להם עוצמה מתפרצת שמנוגדת לצבעוניות השמחה ולהפשטה הנעימה לעין. האמנית צועדת בהצלחה על הגבול הדק שבין היפה לעוצמתי, בין המופשט לפיגורטיבי, בין האקספרסיבי למושגי ומנפצת מיתוסים מודרניסטיים.

אצל גוני חרל״פ, בוגרת לימודי התואר השני בחיפה, הצינורות נוזליים, ואילו דווקא הנוזל מתמצק, מחשבות מטילות צללים ופסולת בניין מתגלגלת למים זכים. באסתטיקה חושנית, מזמינה ומתעתעת, מתחקות עבודותיה אחר החומר, נמתחות לכיוונים של התנגדות; בין הפיגורטיבי למופשט, בין מטריאלי למושגי, במישורים של סדר ואקראיות גם יחד.

החיבור בחלל הגלריה בין שתי האמניות יוצר זרימה וצבעוניות ועוטף את המרחב כולו מהקירות לתקרה ולרצפת הגלריה.

ציוריה של רתם רשף משתקפים בבריכת הנוי שיצרה גוני חרל"פ במרכז החלל, עם הצמחייה והמים המדמים את הטבע באמצעות יציקות גומי ירקרקות. צינורות תעשייתיים, משפכים ומחברים שאנו מכירים מהסביבה האורבנית, הופכים מאידך לנוזליים ומעבירים תחושה אורגנית, מלופפים על כבל ותלויים מלמעלה בצבעי צהוב בוהק, או ניצבים כדמויות בחלל. דליי פסולת מאתר בנייה מזרימים מים חיים לשוקת כבדה ויוצרים שאון של זרימה טבעית בחלל הגלריה. גוני חרל"פ מהתלת בצופה כשהיא נעה בין הטבעי והאורגני לתעשייתי-אורבני בקלילות ובהומור. בחלל ההקרנה הציבה אובייקט פיסולי על כן, ראש-גולגולת (מאזכר את "המדוזה") שמפתחיה יוצאים כעין נחשים בדמות שרשראות דליי פסולת בנייה מוקטנים. מאחוריה הקרנה אירונית של מים מתערבלים בבלנדר ביתי. אכן תעתוע וקריצה הומוריסטית על יחסנו לטבעי ולאורגני ועל האופן בו אנו מייצרים לעצמנו דמויי טבע תעשייתי, בצבעוניות בוהקת פוספורטית, רעילה.

התערוכה מהפנטת את הצופה בצבעוניות מפתה וזורמת, עוטפת ומטפסת, תלויה ועומדת בחלל ובזרימה היפה בין דימויים שטוחים לתלת ממדיים. בתוך כל זה מעלות האמניות שאלות שנוגעות בפער שבין הטבעי-אורגני לתרבותי –תעשייתי, שאלות של צורה וחומר, הדמיה וייצוג.

 

זיוה ילין- אוצרת התערוכה